החלטה בתיק ב"ש 6804/06

(בעניינו של המשיב 1)

1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 2137/06, שבו הואשם, בשני אישומים, בעבירות שלהלן: חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - לפי סעיף 332(2) לחוק; שיבוש מהלכי משפט - לפי סעיף 244 לחוק; הפרעה לעובד ציבור - לפי סעיף  288א(1); וסטייה מנתיב במהלך נסיעה - לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה בשילוב סעיף 68 לפקודת התעבורה.

2.       להלן תמצית העובדות הנטענות באישום הראשון: ביום 5.8.06 נהג המשיב 1 במכונית מסוג סיטרואן (להלן - הרכב) באזור מחסום ג'בע (להלן - המחסום), בדרכו לכיוון ישראל. חיילי המחסום קיבלו התראה, כי המשיב 1 אמור להוביל ברכבו ביצים מתוצרת שטחי יהודה ושומרון, זאת בניגוד לחוק. משנמנע המשיב 1 לעצור במחסום ונמלט מהמקום, חסמו את המשך דרכו שני ג'יפים צבאיים, ומפקד הכוח, קצין בצה"ל, ירד מאחד הג'יפים וניגש לעברו. בשלב זה החל המשיב 1 בנסיעה פתאומית, תוך שהוא מטה את רכבו לכיוונו של הקצין במטרה לפגוע בו. הקצין נפגע בברכו ומעד על מכסה המנוע של הרכב. המשיב 1 המשיך בנהיגה כאשר הקצין תלוי על מכסה המנוע, וזאת למרחק של מספר מטרים, עד שהקצין נפל ממכסה המנוע ארצה. בשל התנהגותו האמורה של המשיב 1, אשר עוררה חשד כי הוא שותף לפעילות חבלנית, ירה הקצין לכיוון גלגלי רכבו של המשיב. היריות פגעו בגלגל הרכב וגרמו לו לתקר. על אף האמור, המשיך המשיב 1 בנסיעה מהירה לכיוון מערב, כשהג'יפים הצבאיים דולקים בעקבותיו. במהלך הנסיעה הזעיק המשיב 1 בטלפון נייד את שני בניו, המשיבים 2 ו-3, בכדי לסייע לו להימלט מהחיילים. משיב 2 הגיע לאזור הכביש במכונית מסוג סובארו אימפרזה, ומשיב 3 - במכונית מסוג סובארו ג'סטי. שני המשיבים עקפו בנהיגה מסוכנת את אחד הג'יפים הצבאיים, כשהם חוצים קו הפרדה רצוף. הם נהגו בין אחד הג'יפים לבין רכבו של אביהם, זאת במטרה למנוע מהחיילים לעצור את האב. במהלך המרדף חסמו המשיבים 2 ו-3 בנהיגתם את נתיב נסיעת הרכבים הצבאיים במטרה למנוע את עקיפתם ומעצר מכונית אביהם, וזאת בכוונה לסכן את בטיחותם של העוברים בדרך. הם ניסו לגרום לכלי הרכב של כוחות הביטחון הרודפים אחריהם לרדת מהנתיב לתעלות שבצד הכביש; בלמו בפתאומיות את כלי הרכב בהם נהגו, בכוונה להאט את מהירות נסיעת הרודפים אחריהם; עברו בצורה חדה מצד לצד בנתיב נסיעתם; וכן סטו לנתיב הנסיעה הנגדי, במטרה לחסום את דרכם של כלי הרכב שאחריהם מלעקפם. כאשר עלה בידי כלי הרכב הצבאיים לעצור את מכוניתו של משיב 2, יצא המשיב 2 מהרכב ותקף את החיילים שניסו לעוצרו.  בעטיים של מעשים אלה, הואשם המשיב 1 באישום הראשון בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ותקיפת עובד ציבור.

3.       האישום השני, המיוחס למשיב 1 ולבנו המשיב 3, מתייחס לאירוע שהתרחש כשבועיים לפני-כן, ביום 23.7.06. על-פי הנטען בעובדות כתב-האישום, במועד זה, בסמוך לשעה 20:00, הבחין מפקח של משרד החקלאות (להלן - המפקח )במשיב 1 שהוא נוהג ברכבו בצומת עציונה. המפקח, אשר חשד שהמשיב 1 מוביל ביצים מותצרת השטחים, באופן לא חוקי, סימן לו לעצור. בתגובה, האיץ המשיב 1 את מהירות נסיעתו והחל לנסוע במהירות ניכרת. במהלך ניסיון של המפקח לעקוף את רכבו של המשיב 1 ולעצור אותו, עקף המשיב 1 את רכבו של המפקח, והחל לנסוע בנתיב הנגדי, בניגוד לכיוון התנועה, לכיוון מושב צפרירים. בהמשך הדרך, הגיע משיב 3 ברכבו, בכדי לסייע למשיב 1, ונסע אחרי מכוניתו, ובהגיעם למושב צפירים, חסם משיב 3 את הכניסה למושב באמצעות מכוניתו, זאת כדי למנוע מהמפקח להכנס למושב, ולהתחקות אחר משיב 1. בגין מעשים אלו, הואשם המשיב 1 בעבירות שיבוש מהלכי משפט, הפרעה לעובד ציבור ונהיגה אגב סטייה מנתיב.

4.       ב"כ משיב 1 אינו חולק, כי בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב 1, ואף אינו חולק כי קמה נגד מרשו עילת מעצר. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם קיימת בעניינו של המשיב 1 חלופת מעצר שתשיג את מטרת המעצר. ב"כ משיב 1 גורס, על-יסוד תסקיר מעצר שהוגש בתיק זה, כי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעות חלופת מעצר, בדרך של "מעצר בית" מלא, בפיקוח בנו השלישי, יועד, ובני משפחה נוספים, ואגב הצמדת אזיק אלקטרוני למשיב. ב"כ המבקשת סבורה כי בנסיבות המקרה אין מנוס מלהורות על מעצר של ממש עד לתום ההליכים.  

5.       המשיב 1 הנו בן 54, נשוי ואב לשלושה ילדים בוגרים. מקורות חייו עולה, כי סיים 9 שנות לימוד, שירת באופן חלקי בצבא ומאז שחרורו מצה"ל עבד בעבודות מזדמנות ובחקלאות. בשנים האחרונות הוא מתפרנס ממכירת ביצים. לחובתו עבר פלילי מכביד, הכולל למעלה מ-20 עבירות, עליהן נתן את הדין עד היום ב-16 משפטים, בעבירות רכוש, אלימות ועבירות נגד עובדי ציבור, ובין השאר: תקיפה (3 עבירות), איומים (2 עבירות), גרימת חבלה של ממש (5 עבירות), תקיפת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הרשעתו האחרונה של המשיב הנה מיום 10.5.06 (קרי - כחודשיים-שלושה לפני האירועים הנדונים), ובגדרה הוארך מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו. בעת ביצוע העבירות הנדונות היה תלוי ועומד נגד המשיב 1 מאסר על תנאי של שנתיים, שיש מקום להפעילו אם יורשע בדין בתיק דנן.

6.       שירות המבחן התרשם, כמפורט בתסקיר המעצר, כי למשיב 1 קשיים לזהות ולכבד גבולות, לרבות קשיים "בכיבוד גבולות החוק ובהתמודדות עם אנשים בעלי סמכות לאכיפת החוק". על-פי התסקיר, המשיב 1 טופל בעבר בתחנה לבריאות הנפש, על-רקע מצב חרדתי-דכאוני, עם מחשבות אובדניות לא קונקרטיות. במהלך השנים פנה המשיב כארבע פעמים לתחנה בבקשה לטיפול אך לא התמיד בו. עוד צוין בתסקיר, כי המשיב 1 סובל מבעיות רפואיות, ביניהן: בעיית לב כלילית, קוצר נשימה, סכרת ויתר לחץ-דם. במהלך המעצר הוא אושפז פעמיים בבית-חולים. שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב 1 בתנאים של "מעצר בית" מלא, ובערבות של בנו, מר יועד חזן. שירות המבחן הוסיף והמליץ, כי לאור ההערכה, "בדבר הקושי לכבד גבולות החוק" מצד המשיב, יהא השחרור בערובה בתנאים של איזוק אלקטרוני.

7.       ב"כ המבקשת גורסת, כי הסיכון הממשי הנשקף מן המשיב 1 לביטחון הציבור, שבא לידי ביטוי, בין השאר, בניסיון לדרוס קצין בצה"ל, לא יופג בחלופת המעצר האמורה, כאשר האזיק האלקטרוני רק אמור להתריע אם המשיב עוזב את ביתו, שכן הסיכון הנשקף מהמשיב הנו מדפוס התנהגותו החוזרת ונשנית כלפי גורמי אכיפת החוק, על-רקע קשייו להציב גבולות בכל הנוגע לחוק ולגורמי אכיפתו. כן טענה היא, כי מצבו הרפואי של המשיב 1 אינו אמור להוות גורם בשיקולי השחרור בערובה, שכן האירועים הנדונים בשני האישומים התבצעו בפרק זמן של כשבועיים, חרף המצב הבריאותי. עוד ציינה, כי חלופת המעצר, לפיה המשיב 1 יהיה תחת השגחת בנו השלישי, צריכה להדחות על הסף, ולו מן הטעם שבאירועים הנדונים הוכח (כאמור בתסקירי המעצר של המשיב ושל שני בניו) קיומו של קשר בעייתי בין האב לבנים.

8.       ב"כ המשיב 1 סובר, כי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בדרך של "מעצר בית" מוחלט, אגב איזוק אלקטרוני, כמומלץ על-ידי שירות המבחן. הוא הציע, כי המשיב 1 אף יהיה בהשגחה רצופה של בנו יועד, כלתו אורית חזן (רעייתו של המשיב 2) ובני משפחה נוספים במקרה הצורך.

9.       לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בעניינו של המשיב 1 לא קיימת כל חלופת מעצר שתבטיח את מטרת המעצר, ואין מנוס אלא להורות על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. חלופת מעצר מותנית במתן אמון בנאשם, כי יקיים אחר תנאי השחרור בערובה ולא יהווה עוד סכנה לביטחון הציבור. סבורני, כי המשיב 1 אינו ראוי כלל לאמון שכזה. בשני האירועים הנדונים הוכיח המשיב 1, כי מוראם של החוק וגורמי אכיפתו הוא ממנו והלאה. הוא לא נרתע מלהמלט מאנשי החוק שעצרו אותו, מלפגוע באחד מהם באמצעות רכבו, אגב העמדתו בסכנת חיים, ומלהמלט מרכבי הצבא שדלקו אחריו - תוך נסיעה מסוכנת בנתיב הנגדי ורתימת שני בניו לחסימת כלי הרכב הצבאיים. תעוזה עבריינית זו, על-רקע עברו הפלילי המכביד של המשיב 1 בעבירות אלימות, וכשלון ההרתעה בענישה שהושתה עליו בעבר ובמאסר על תנאי הממושך שהיה תלוי ועומד נגדו, מצביעים על דפוס התנהגות אלים, חוזר ונשנה, וקשיים של ממש בכיבוד גבולות החוק והתמודדות עם אנשים בעלי סמכות לאכיפת החוק - כפי שהתרשם אף שירות המבחן בתסקיר המעצר. בנסיבות אלו, אין המשיב 1 ראוי לאמון המאפשר לשחררו לביתו, אף אם השחרור יעשה אגב איזוק אלקטרוני ובפיקוח בנו וכלתו. יוער, כי החשש הממשי מהמשיב הנו התנהגותו האלימה - בכלל, וכלפי גורמי אכיפת החוק הבאים עמו במגע - בפרט, ועל-כן, התראה של מערכת אלקטרונית או של בני המשפחה במקרה שהמשיב יצא מפתח ביתו, לא תועיל להפגת החשש האמור. מצבו הבריאותי הלקוי של המשיב, אינו מהווה עילה לשחרורו בערובה, ובפרט כאשר ביצע את העבירות חרף המצב הבריאותי. מכל מקום, רשויות הכליאה אמורות ליתן למשיב את הטיפול הרפואי ההולם שהוא נזקק לו, בין במרפאת בית המעצר, בין באמצעות הפנייתו לטיפולים ספציפיים בבית חולים כפי שנעשה בעבר, ובין במסגרת המרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר.

10.     על-יסוד האמור לעיל, ייעצר המשיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 2137/06.

ניתנה היום, י"ט באב תשס"ו (13 באוגוסט 2006), במעמד ב"כ המבקשת, והמשיב 1 ובא-כוחו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לשירות המבחן (בפקסימיליה).